פסק-דין בתיק תא"מ 11059-01-12

1.      לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.

2.      התובעת טענה כי הנהג ברכבה פנה שמאלה ברחוב עליית הנוער בראשון לציון. הנתבע אשר נהג במונית הגיע מכיוון מזרח למערב כשהוא חותך במהירות את הצומת. בכיוון נסיעתו היה אור אדום מלא. הנהג צפר לנתבע וביצע ניסיון התחמקות על מנת להימנע מהתאונה אך ללא הצלחה. רכב התובעת נפגע בעוצמה מאחור בקצה הימני.

3.      הנתבע טען כי כשהוא הגיע לצומת המדובר, הוא עמד לאור הוראת האור האדום ברמזור. לאחר שהאור התחלף לירוק הוא החל בנסיעה איטית בכוונה לחצות את הצומת. לפתע הגיח מולו רכב התובעת מכיוון מערב למזרח בניסיון לבצע פנייה שמאלה לרחוב עליית הנוער לכיוון צפון. הנהג ביצע את הפנייה במהירות כשהאור ברמזור בכיוון נסיעתו אדום. הנתבע טען כי בעקבות האירוע נפגע רכב התובעת בחלקו האחורי שמאלי. רכב הנתבע לא ניזוק למעט שריטה קלה בקצה הימני של הפגוש הקדמי. לאחר שהנתבע יצא מרכבו לבדוק את הרכב הוא הבחין שברכב התובעת ישנו שקע בקצה האחורי הימני. באותו מעמד הוא טען כי אין זה הגיוני שהשקע נגרם באירוע התאונה, זאת לאור השפשוף הקל שנגרם לרכבו.

4.      נהג התובעת אמר בדיון, כי הוא עמד בנתיב השמאלי צמוד לגדר ההפרדה משמאל והמתין להתחלפות האור האדום לירוק. לאחר שהתחלף האור לירוק הוא החל בנסיעה. כאשר הוא היה כבר בתוך הצומת, הוא הבחין במונית, אשר הוסעה יחסית במהירות ונכנסה לצומת. הוא לא האט במכוון, זאת על מנת לנסות ולהתחמק מהפגיעה. רכבו נפגע בפינה הימנית אחורית. לדבריו נהג המונית התנצל על כך שלא הבחין בו בשל השמש בכיוון נסיעתו שסנוורה אותו.

5.      הנתבע טען בדיון כי עמד בנתיב השמאלי לאור הוראת האור האדום ברמזור. לאחר שהאור התחלף לירוק הוא החל בנסיעה. מהירות נסיעתו הייתה כ- 5 קמ"ש. לדבריו הוא ראה לראשונה את רכב התובעת כשזה היה במרחק 2 או 3 מטרים ממנו. הוא הכחיש כי אמר לנהג התובעת שהשמש סנוורה אותו.

6.      לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ואת טיעוני באי כוח  הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה לאחר שהעדפתי את גרסתו של נהג התובעת להתרחשות התאונה.

7.      נהג התובעת הותיר עלי רושם טוב בעדותו, אשר הייתה בהירה וקוהרנטית. הוא התמצא בזירת האירוע, תיאר אותה בפרוטרוט ובמדויק ואף סימן על גבי התרשים שנערך על ידי הנתבע את נתיבי הנסיעה ומיקם את כלי הרכב המעורבים (ת/1). הוא מיקם את רכבו של הנתבע בנתיב הנסיעה השמאלי, זאת על אף שבכתב ההגנה לא צוין מהו הנתיב בו הוסע רכב הנתבע ולמרות שבתרשים שנערך על ידי הנתבע הוא מיקם את רכבו בנתיב הימני. עובדה זו התבררה כנכונה בעקבות עדותו של הנתבע , אשר נתנה רק מאוחר יותר.

8.      זאת ועוד, מיקום הפגיעה ברכב התובעת בפינה הימנית אחורית, מתיישב יותר עם גרסתו של נהג התובעת. הנתבע טען בכתב ההגנה כי רכב התובעת נפגע בפינה אחורית שמאלית, אולם בתרשים שהוא עצמו ערך רואים בבירור שרכב התובעת נפגע בפינה האחורית ימנית, בדיוק במקום הנטען על ידי התובעת.

9.      יתרה מכך, מיקום הפגיעה ברכב התובעת מלמד כי רכב התובעת כבר היה בתוך הצומת כשרכבו פונה שמאלה לכיוון הנסיעה. בהתאם לתרשים שערך הנתבע הרי שרכב התובעת כמעט סיים לחצות את הצומת ומכאן שהנתבע נכנס לצומת לא פנוי.

10.  טענת הנתבע לפיה הוא נכנס לצומת במהירות של 5 קמ"ש נראית על פניה בלתי סבירה, שכן יש להניח שבמהירות כזו כשהוא רק בתחילת נסיעה הוא היה מצליח לבלום ולמנוע את התאונה.

11.  יש לציין שהנתבע אישר כי התאונה ארעה בערך בשעה 18:00. כיוון נסיעתו היה מערב ומכאן שהשמש מצויה בכיוון נסיעתו. עובדה זו מתיישבת עם טענת נהג התובעת כי הנתבע אמר לו כי הוא סונוור על ידי השמש.

12.  גם התנהלותו של הנתבע לאחר האירוע מלמדת שהוא הכיר באחריותו לאירוע. התרשמתי מעדותו כי הוא היה מוכן לשלם עבור הנזקים, אשר נגרמו לרכב התובעת ובלבד שיוכח לו שהנזק הנתבע נגרם באירוע.

13.  התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי. השמאי לא נחקר. לא הוגשה חוות דעת נגדית. הנתבע אישר כי במועד האירוע הוא ראה את הנזק הנתבע, אם כי הוא טען שנזק זה אינו קשור לתאונה. נהג התובעת אישר בעדותו כי בעקבות התאונה נגרם הנזק הנתבע. לאור זאת אני סבור כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את נזקה.

14.  אשר על כן התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת את הנזק בסך של 3,916 ש"ח. סכום זה כולל את שכר טרחת השמאי. הסכום ישולם בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 13.7.2011.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט - אגרת בית משפט, שכר העד הפסוק ושכ"ט עו"ד בסך של 1,600 ש"ח.

 המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  ו' שבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: